ימימה אביטל זצ”ל נולדה לאמה פרחה-פאני ולאביה יעיש אביטן בשנת תרפ”ט (1929)
בקזבלנקה שבמרוקו. היא היתה בת למשפחת רבנים ידועה, משפחת סבג מהעיר מרכש.
בשנת תש”ט (1949), בגיל 20, זכתה ועלתה לישראל, והתיישבה בעיר באר-שבע.
בגיל 22, נישאה לאליעזר אביטל, יליד מרוקו, ממקימי קיבוץ ‘ברור חיל’ שבצפון הנגב,
ששימש שליח-עלייה מטעם הסוכנות היהודית במרוקו, איש רוח ומעשה, צנוע, חרוץ ורב פעלים. נולדו להם בן ובת. לאחר מלחמת ששת הימים, נפטר אישה אליעזר, וימימה  עברה לעיר בתל-אביב.

תקופה מסוימת למדה תואר שני בפסיכולוגיה, באוניברסיטת תל-אביב. אט אט החלה לקבל פונים לייעוץ ולטיפול, בביתה בתל-אביב. בשנת תשמ”ז (1987) הקימה בביתה את ‘מכון מעיין’ ללימודי ‘חשיבה הכרתית’. ימימה לימדה להבחין בין החלקים הטובים שבאדם, ובין החלקים שמעמיסים עליו וחוסמים אותו מלהתפתח, ואיך להוציא לפועל את הטוב שבו. למרות שמיעטה בחשיפה ציבורית, ימימה אביטל, הייתה למורה רוחנית לעבודת הנפש והמידות, ומדי יום נהגה לקבל מאות אנשים לטיפול ולייעוץ, מכל גווני החברה הישראלית.
ימימה הקדישה לאנשים את כל כולה, בנתינה בחסד ובשפע. היא פעלה מתוך ענווה, אמונה, שקט,
יראת שמיים, הסתפקות במועט, צמצום וזוהר פנימי.
מורשתה ממשיכה להשפיע טוב לעולם, וכיום לומדים את תורתה אלפי תלמידים בארץ ובעולם.
ימימה זצ”ל נפטרה ביום כ”ה באייר תשנ”ט (1999), ומנוחתה כבוד בבית העלמין בבאר-שבע.